<h1>ספר החינוך מצוה רצ"ו</h1>
<h2>דף כה.</h2>
וענין עריות שנהרגין עליהן למדו אותן חכמים זכרונם לברכה [סנהדרין שם] לפי שהוקשה נערה מאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור כמו שאמרנו, כן נערה המאורסה יהרג אדם ולא יבעול אותה, כי התורה לא תמשל משלים חנם רק ללמד ענין. ועוד יש להם בזה סמך מן הקבלה שהיא חומת ברזל לכל דבריהם. וכתבו הראשונים דלא אמרינן יהרג ואל יעבור לעולם אלא לעבור עבירה, אבל להבטל ממצוה יעבור ואל יהרג, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה באסתר קרקע העולם היתה, כלומר והוא כעין שב ואל תעשה, שהרי האשה על כרחה נבעלת, ואפילו סייעה האשה בתשמיש לאחר שהלבישה היצר לא תתחייב בכך שאין אונס גדול ממנו. ומה שמצינו מעשים לחסידים הראשונים שנהרגים על ביטול מצוה, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליצלב על שנטלתי את הלולב, מדת חסידות עשו הם וראו שהדור היה צריך לכך, והיו חכמים גדולים ראויין לכך להורות על זה, שאלמלא כן שהיו גדולים וחכמים לא היו רשאין למסור נפשם למות, שלא לכל אדם יש רשות ליהרג במה שלא חייבונו זכרונם לברכה ליהרג עליו, ולא עוד אלא שמתחייב בנפשו. ועוד ראיתי בענין מצוה זו בספרי מורי ישמרו אל שבכל אשה שקדושים תופסין בה, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וממזר, שאין בכלל עריות ליהרג עליהן, אבל מכל מקום להורות לשום אדם לבוא על אשה ואפילו פנויה אין מורין אלא ימות מחוליו אם העלה לבו טינא ואל תבעל לו ולא יספר עמה וכולי בסנהדרין פרק בן סורר [ע"ה ע"א] ובספר מדע. ויתר פרטיה מבוארין בסנהדרין ובפסחים ויומא ובמקומות אחרים. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ולא קדש השם במקום שחייב לקדשו ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו דלא תחללו את שם קדשי, וכמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם, ועון חלול השם גדול וחמור עד מאד, עד שאמרו זכרונם לברכה שאין כח בתשובה ויום הכפורים ויסורין לכפר אלא במיתה כדאיתא בפרק אחרון מיומא [פ"ו ע"א].
